פסק-דין בתיק בג"ץ 4193/04

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.             זו עתירה כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר דחה את ערעור העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בו נקבע, כי אין להכיר בעותרת כשאירה של בעלה המנוח, מר יצחק גולדשמיט ז"ל (להלן: המנוח), לצורך זכאות לקבלת קצבת שאיר שהוא בן זוג, על פי סעיף 28(א)(1) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות).

רקע עובדתי

2.        העותרת והמנוח נישאו זה לזו בשנת 1965, ונישואיהם הרשמיים נמשכו עד לשנת 1996. במהלך נישואיהם נולדו לבני הזוג ארבעה ילדים. בשנת 1979 עלתה מערכת היחסים בין העותרת למנוח על שרטון: המנוח עזב את ביתם המשותף של בני הזוג בשנת 1979, ובקיץ 1980 החלו השניים בהליכי גירושין, אשר נמשכו זמן רב עד לסיומם בגירושין בשנת 1996, מועד מתן הגט על ידי המנוח. הוא הוגדר "סרבן גט" במשך כ-17 שנים עד למועד הגירושין. בשנים שמ-1979 עד 1981 ניהל המנוח חיים משותפים עם מספר נשים. אחת מהן, עימה חי המנוח עד שנת 1996 הוכרה כ"ידועה בציבור" שלו; לאחר השלמת הגירושין בשנת 1996, לא נתקיים כל קשר שהוא בין העותרת למנוח, בין במישור האישי ובין במישור הכלכלי. לאחר הגירושין, הם המשיכו לנהל ביניהם הליך לחלוקת הרכוש המשותף בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה.

           במהלך נישואיהם של העותרת והמנוח, תחילה פרנסה העותרת את המשפחה לבדה מעבודתה כגננת. משנת 1968 הפך המנוח עובד מדינה ברפא"ל, ושני בני הזוג דאגו יחדיו לפרנסת המשפחה. במהלך הפירוד בין בני הזוג שילם המנוח את מזונותיהם של העותרת והילדים. עם השלמת הגירושין בשנת 1996 הפסיק בתשלום המזונות.

 
3.        בחודש יולי 1999, כשלוש שנים לאחר גירושי בני הזוג, ועל רקע מחלתו הסופנית של המנוח, חודש הקשר בינו לבין העותרת ביוזמת המנוח. עם תום תקופת אשפוזו של המנוח, הוא חזר לביתו שלו, והעותרת ביקרה אותו בביתו מידי פעם.  המנוח אף התארח בביתה של העותרת מספר פעמים בשבתות וכן ביום הכיפורים, במהלך תקופה של כחודשיים. בחודש ספטמבר 1999 העלה המנוח בפני העותרת את האפשרות כי הם יתחתנו שוב, אך בשלב ראשון העותרת לא נעתרה לבקשתו. בחודש אוקטובר 1999, לאחר שהמנוח אושפז שוב עקב מחלתו, החליטו השניים להינשא בשנית, וביום 26.10.1999 נערך טקס נישואיהם כשהמנוח שוכב במיטת חוליו בהוספיס, שממנה לא קם. הוא הלך לבית עולמו ביום 23.11.1999.

4.        חרף נישואיהם בשנית של העותרת והמנוח זה לזו, הם בחרו שלא להפסיק את ההליך המשפטי שניהלו ביניהם בבית המשפט לענייני משפחה, אשר נסב על סוגיית חלוקת הרכוש המשותף. במסמך שהוגש לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בתאריך 11.11.1999, 12 ימים בלבד לפני פטירתו של המנוח, נימקו השניים את הצורך בהמשך ההליכים המשפטיים ביניהם בכך ש"לאור ניסיון העבר, אין עדיין מקום לבקש מחיקת התביעות ההדדיות, אלא לנסות ולראות כיצד יתפתח הקשר שבין המבקש (הוא המנוח) לילדיו". לפיכך, ביקשו השניים כי בית המשפט "יקבע את התיק לתזכורת בעוד כשנה" (בקשה מוסכמת להקפאת הליכים מתאריך 11.11.1999, נספח י' לעתירה).

           בחודש שקדם לפטירתו של המנוח, סעדה העותרת את המנוח במיטת חוליו בדבקות ובמסירות, ואף בשבתות שהתה במלונית סמוכה להוספיס בו היה מאושפז כדי לשהות בקרבתו. כחודש לאחר הנישואין השניים, נפטר, כאמור, המנוח ממחלתו.

           המנוח ערך צוואה ביום 4.8.1999, לאחר שחודש הקשר עם העותרת. בצוואה זו הבהיר את רצונו כי רכושו וזכויותיו הכלכליות יוענקו לאחיו לאחר מותו, ולא לעותרת.

5.        כפי שצוין לעיל, המנוח עבד ברפא"ל כעובד מדינה החל משנת 1968, ובשנת 1993, לאחר כ-25 שנות עבודה, יצא לפנסיה מעבודתו בשירות המדינה, בעקבות פיטוריו. לאחר פטירת המנוח, פנתה העותרת בתביעה לקצבת שאירים של זכאי לקצבת פרישה על פי סעיף 28 לחוק הגמלאות, אותה הפנתה לממונה על תשלום הגמלאות במשרד האוצר (להלן: הממונה). תביעתה זו נדחתה. בעקבות דחיית התביעה, פנתה העותרת לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה כנגד הממונה. תביעה זו נדחתה לאור קביעת בית הדין כי העותרת אינה זכאית לקצבת שאירים על פי הוראות חוק הגמלאות.

6.        בית הדין האזורי ניתח את הוראות סעיף 28(א)(1) לחוק הגמלאות, הקובע את זכותו של שאיר לקצבת פרישה של נפטר, ועמד על התנאים הנדרשים לצורך כך - קרי, כי התובע הינו בן זוג של הנפטר במשך לפחות שלוש שנים שקדמו לפטירת המנוח, או כאשר נולד להם ילד, כל עוד בן הזוג לא נישא. בית הדין האזורי פירש את דרישת "הזוגיות" על פי הוראה זו, כמורה על כך שתקופת שלוש השנים הנקובה בה צריכה להתקיים עובר לפטירה, ובצמידות אליה, ולא במהלך תקופה כלשהי של שלוש שנים במהלך החיים המשותפים של בני הזוג. וזאת, לאור תכליתה של הוראת חוק הגמלאות, שהיא:

"לאפשר למי שנהנה מהכנסתו של המנוח בהיותו בן זוגו סמוך לפטירתו, להמשיך ולקבל גמלה כדי לשמר רמת חיים קרובה לזו שעמדה לרשותו לפני הפטירה, ומאידך - אין הגיון להביא לשיפור ברמת חייו של מי שלא נכלל בגדר 'בן זוג', ואשר אלמלא הפטירה, לא היה זכאי ליהנות מהכנסתו של המנוח" (ע"ב (אזורי חי') 5318/00 גרטנר-גולדשמידט נ' הממונה על תשלום הגימלאות משרד האוצר, פסקה 43 (לא פורסם, 10.8.2002)).

           כן ציין בית הדין, כי החלופה האחרת להגדרת "הזוגיות", המקנה לבן זוג זכות לקצבת שאיר, היא כאשר נולד לבני הזוג במהלך נישואיהם ילד משותף, וכל עוד בן הזוג הנותר לא נישא, וזאת גם אם תקופת הזוגיות הסמוכה לפטירה ארכה פחות משלוש שנים.